פרק ח' – גופים במרחב הפלנטרי

בעוד אסטרואידים ושביטים מהווים איום פוטנציאלי, הם גם מהווים הזדמנות ארוכת טווח לניצול משאבים במרחב הבין-פלנטרי. מדענים מעריכים כי עד

במשך שנים רבות, איום הפגיעה על ידי אסטרואידים ושביטים נראה כמו משהו שקורה רק במקומות אחרים ובזמנים אחרים – זה

אסטרואידים ושביטים פגעו בכדור הארץ לאורך כל ההיסטוריה הגיאולוגית. הפגיעות הקטנות ביותר מתרחשות על בסיס קבוע. פגיעות משמעותיות הן נדירות

בבוקר ה- 30 ביוני 1908 אירע פיצוץ מסתורי בשמי סיביר. אנשים במרחק 500 ק"מ ממקום האירוע דיווחו על "רעש מחריש

אסטרואידים שגודלם קטן מ -100 ק"מ אינם עגולים לחלוטין. למה? התשובה כרוכה בכוח המשיכה וברעיון של שיווי המשקל. שיווי משקל

אסטרואידים הם גופים סלעיים מתכתיים הנמצאים במרחב בין פלנטרי. הם מופיעים בכל רחבי מערכת השמש, אבל הם נמצאים בעיקר בחגורה

כאשר אנו חושבים על גופים בין כוכביים, אנו נוטים לחשוב על גופים גדולים ונוצצים: האסטרואידים גדולים, גופים בחגורת קוויפר, ושביטים

קוואואר (Quaoar) התגלה בשנת 2002. גודלו כמחצית פלוטו, והיה לגוף הגדול ביותר שהתגלה במערכת השמש מאז גילוי Charon בשנת 1978.

סיפור השביטים מתחיל לפני 4.6 מיליארד שנים עם ענן גדול של גז ואבק שממנו נוצרו השמש והמערכת הפלנטרית שסביבה. השביטים

קפלר הסביר את סדירות תנועת הפלנטות באמצעות מסלולים אליפטיים. הוא גילה מערכת יחסים בין זמן המחזור (או זמן הקפה) של

מאז התגלה פלוטו, היו כאלה שהרהרו אולי, כי בדומה לגילוי האסטרואיד קרס, התגלה עוד סוג ​​ של גופים אסטרונומיים. האסטרונום

בימים קדם איש לא ידע עד כמה רחוקים השביטים. הרבה אנשים חשבו שהם תופעות המתרחשות באטמוספירה שלנו. סנקה הפילוסוף הרומי,

התקדמות בשאלה הרכב החומרים בשביט הושגה ב- 1868 בעקבות עבודתו של  האסטרונום האנגלי ויליאם האגינס שהיה ראשון שחקר את אורם

למרות שאסטרונומים כיום יודעים למקם שביטים במסלול סביב השמש הרי שב- 1700, הם עדיין היו צריכים לקבוע מהו שביט. ניתוח

השביטים מספקים את התצוגה מרהיבה ביותר של גופים קטנים במערכת השמש. כאשר הם עוברים קרוב לכדור הארץ, הם מופיעים כגופים

ההבנה כי אירועים שמימיים השונים מבחינה תצפיתית זה מזה אך קשורים לתופעה אחת היא נושא החוזר ומופיע באסטרונומיה. אחת הדוגמאות