היווצרות כוכבים מתרחשת לאחר התמוטטות עננים מולקולריים של גז ואבק. חלקיקי החומר יוצרים מערכות כוכבים חדשים. אלפי כוכבים יכולים בסופו של דבר להיווצר באזור צפוף של ענן קורס. במהלך היווצרות הכוכבים באזורים אלה הנקראים "ערש הלידה של כוכבים", הכוכבים מוסיפים לינוק גז ואבק מהענן סביבם, והנגיהות שלהם הולכת וגדילה, עד שהם הופכים לכדורים צפופים ומגיעים לסדרה הראשית, ויוצרים צביר פתוח. הסיבוב של הגלקסיה (אשר יישא את הכוכבים קרוב יותר לעבר המרכז הגלקטי במהירות, ויישא כוכבים נוספים ממרכז הגלקסיה לאורך מסלולים ארוכים לאט יותר) יגרום לצבירים הפתוחים להתפרק לזרמים של כוכבים. בסופו של דבר לא ניתן יהיה לדעת אילו כוכבים מקורם בצד זה או אחר באותו ענן מולקולרי.
NGC 3603 הוא צביר הומה של לידות כוכבים בזרוע הספירלית של Carina בגלקסיה של שביל החלב, כ -20,000 שנות אור מכדור הארץ. בפעם הראשונה, תמונה זו של צ'אנדרה פותרת את ריבוי מקורות הרנטגן האינדיבידואליים באזור זה המרכיב כוכבים. (עוצמת צילומי הרנטגן שנצפו על ידי צ'אנדרה מתוארים על ידי הצבעים השונים בתמונה זו, הירוק מייצג מקורות בעצימות נמוכה יותר, בעוד סגול ואדום מצביעים על עוצמת קרני X גבוהה יותר).
באדיבות NASA
כדי לראות את היווצרות הכוכבים המתמשכת אנחנו רק צריכים לפנות קבוצת הכוכבים אוריון. אזור שבו נוצרים הכוכבים באוריון משתרע על נפח אסטרונומי גדול. אזור זה, שגודלו בין 400 ל -700 פארסק מעוקב, הוא חממה עמומה של פעילות היוצרת כוכבים. כשאנחנו מסתכלים בכיוון הזה בלילה מכוכב, אנחנו יכולים לראות את ערפילית אוריון כחלק מחרב של אוריון – זהו אחד מבין אזורים רבים בהם מתרחשת היווצרות כוכבים. אזור זה מכיל את התוצאות של היווצרות כוכבים שהתרחשה לאחרונה וכזו המתמשכת לאורך זמן. גופים שמיים רבים שנוצרו זה עתה עדיין נסתרים מעינינו בתוך ענני אבק באזור של החלל הבין כוכבי. באמצעות גלאים רגישים לאור אינפרה אדום העובר דרך ענני האבק, אנו יכולים לדעת אילו סוגים של היווצרות כוכבים מתרחשת בתוך העננים, למרות שענני האבק חוסמים את האור בתחום הנראה.
צביר הכוכבים יוצר אזורים מאפשרים לנו ללמוד על קיומם של כוכבים שעדיין לא החלו להתיך מימן וטרם הגיעו לסדרה הראשית. ניתן לזהות סדרת תופעות החל בצפיפות קלה בענן הגז שהחל לזהור תרמית באורכי גל מילימטריים כתוצאה מהדחיסה הכבידתית, המשך ביצירת כוכבים מוגדרים היטב הנוצרים כפקעות בין הכוכבים, ועד לכוכבים האלימים הנמצאים בסדרה הראשית. האזור שבו נוצרים כוכבים מספק שורה של גופים שונים, שכל אחד מהם מייצג שלב אחר בהתפתחות הכוכבים.
באדיבות NASA
אנו יכולים לראות כוכבים בשלבים שונים של היווצרות כוכבים, משום שלכוכבים מסה שונה. האבולוציה של כוכבים מסיביים מהירה והם הראשונים להתפתח. במערכות כמו ערפילית אוריון, הכוכבים המאסיביים ביותר – הם כוכבים שיום אחד ימותו בפיצוץ סופרנובה – אך הם עדיין לא מתו והם מפגינים מדי יום את התנהגותם כבני הנוער במערכות הללו. אחד הנציגים שלהם הוא ענק מבריק, מסיבי, כחלחל, מסוג ספקטרלי O, סוג זה של ענקים ועל-ענקים שורדים רק כמה מיליוני שנים לפני שהדלק בקרבם אוזל. לפי שעה, הענקים האלה שולטים בערפילית אוריון כפי שניתן לראות בתצפיות טלסקופיות. אך זהו רק מצב זמני, את העתיד של ערפילית אוריון ניתן לראות בצביר הפתוח הסמוך Pleiades. גילו בערך 150 מיליון שנה. מערכת זו כבר איבדה את הכוכבים מסוג O, על פי הגורל הצפוי לכוכבים מסביים, לא ניתן לראות בקלות את האבק שעדיין קיים בתצפית אופטית.
בעוד שהכוכבים מסוג O עשויים להשתלט על תפוקת האור באזור שבו נוצרים כוכבים, הרי שמספר הכללי מועט בהשוואה לאוכלוסיות כוכבים אחרות, כמו כוכבים דמויי שמש, שעדיין נמצאים בתהליך היתוך מימן. לדוגמא, הכוכבים בצביר שמזל שור. כוכבים אלה, עדיין אינם יציבים, בהירותם משתנה, לעתים קרובות הם יוצרים זרמי סילון, ועדיין צוברים חומר מהערפיליות הכוכביות שסביבם .
ערפילית אוריון ואזורי יצירת כוכבים אחרים לא ימשכו להפיק אנרגיה לעד. קבוצות הכוכבים ההדוקות יתפזרו. הכוכבים הבהירים ביותר ימצו את הדלק הגרעיני שלהם וימותו. הגז שמסביב לא יואר עוד על ידי כוכבים צעירים – הוא יישאר קר ועמום. מיליוני שנים מהיום, המסך ירד על מחזה האורות המרהיב הזה.
Author: Chris Impey