באדיבות וויקיפדיה
מאדים דומה לכדור הארץ ברבים מהמאפיינים הפיזיים שלו. כוכב הלכת האדום מסתפק במחצית מגודל כדור הארץ. למאדים תכונות דומות לאילו של כדור הארץ, כגון עננים, שכבות ריבוד, דיונות חול, הרי געש. למאדים יש גם כיפות קרח בקטבים שצומחות ומצטמקות עם שינוי העונות. ההטיה של ציר מאדים היא ° 25, רק מעט יותר מהטיה של ° 23.5 בכדור הארץ. גם למאדים עונות כמו בכדור הארץ. אורך היום של מאדים דומה לאורך היום הארצי. פני השטח של מאדים עוצבו על ידי סחף רוח ומים כאחד, עדות חזקה לכך שמים נוזלים זרמו על פני השטח שלו בעבר. עברו הרטוב של מאדים מאפשר השוואה מרתקת לכדור הארץ, זוהי הפלנטה היחידה שגם כיום קיימים בה מים נוזליים על פני השטח.
הדמיון לכדור הארץ, ורמזים לאקלים שונה בתולדות מאדים, גרם למדענים לתהות האם מאדים מאכלס חיים, או אולי התפתחו חיים על פניו בעבר. שאלות כאלה עוררו את דמיונם של מדענים ושל פילוסופים, וכן של סופרי מדע בדיוני. הם ממשיכים לעשות כן לקוראים שגילו עניין בספר "כוכב הלכת האדום".
מאדים עורר פחדים במיתוס ובתרבות. תרבויות עתיקות ראו בכוכב לכת זה סוכן מרושע של מלחמה ואפוקליפסה. מיתוסים דומים הופיעו ברחבי העולם. בכתבים בבליים מאוחרים, מאדים מזוהה עם נרגאל, אל ההרס והמלחמה. בעיני היוונים, מאדים היה ארס, אחד משנים-עשר האלים האולימפיים ובנו של זאוס והרה. המשרתין בשדה הקרב היו דימוס ופובוס, אימה ופחד, ואחותו אריס, אלת המחלוקת, הייתה בת לוויתו. ארס היה דמות חשובה, אך בלתי אפשרית. בתרבות הרומית הוא הפך לאל גברי ואצילי, שהקל על החקלאות ועל המלחמה. החודש השלישי של השנה שלנו קרוי על שמו, הזמן שבו מי החורף נספגים דיים, כך שהלגיונות הרומיים יכלו לצאת למסעותיהם הצבאיים. באגדה, מאדים נטש את ילדיו רומולוס ורמוס, התאומים המשיכו ובנו את העיר רומא. המיסטיקה של מאדים הועשרה בעקבות תנועת הנסיגה שלו: אחת לכמה שנים מאדים משנה את כיוון תנועתו ביחס לכוכבים ונע בכיוון ההפוך, נעצר וחוזר לתנועה השגרתית. כל כוכבי הלכת החיצוניים מגלים התנהגות דומה, אך עבור מאדים שינוי כיוון התנועה דרמטי בהשוואה לצדק ושבתאי. מוזר נצנוץ כה זעיר של אור אדמדם יכול לעורר עוצמות שכאלה.
באדיבות וויקיפדיה
קפיצה קדימה בזמן, כמעט אלפיים שנה ומאדים עדיין מעורר ריגשה בדמיון האנושי. האירוע התרחש בלילה שלפני ליל כל-הקדושים, ערב מלחמת העולם השנייה. משפחות ברחבי אמריקה התקבצו והאזינו לתוכנית הרדיו "The Mercury Theatre on the Air", בבימויו של אורסון וולס הצעיר המציגה אותו ואת להקת הריקודים המוכשרת שהדריך. המאזינים נהנו מתזמורת שניגנה מוסיקה סאלסה בבית מלון בניו יורק, כאשר קריין קטע את השידור: "גבירותיי ורבותיי, אנחנו מפסיקים את תוכנית הריקודים שלנו כדי להביא בפניכם מהדורת חדשות מיוחדת". הקריין דיווח על פעילות חריגה שנצפתה על פני השטח של מאדים, ואז שבים למוזיקה. מספר דקות מאוחר יותר הקריין פורץ שוב לשידור עם מידע נוסף על מאדים. עוד מוזיקה. בהפרעה הבאה הקריין מדבר בטון חסר נשימה על מטאור שנחת בסביבת בניו ג'רזי. קצת מאוחר יותר, הקריין עולה לשידור ואימה בקולו כשהוא מתאר יצורים היוצאים מן המטאור, שהוא למעשה ספינת חלל. תושבי מאדים מתחילים להשתמש בקרן חום במטרה לשרוף עוברי אורח, וכאשר הקריין מתאר את הלהבות המקיפות, קולו מנותק באמצע המשפט. וולס ממתין בשתיקה מכוונת לאורך כמה שניות ארוכות, כדי להגביר את המתח ואת המתיחה. בניו ג'רזי ובמקומות אחרים ברחבי הארץ, אנשים נמצאים פאניקה, רבים מטעינים את מכוניותיהם כדי להימלט מן האיום.
לאוזן המודרנית, השידור של וולס נשמע בדיוני מדרגה ירודה. אך מדובר בעולם שהיה תמים ומודאג ממלחמות ושררה בורות ביחס לקיומם של חייזרים המגיעים לביקור בכדור הארץ. יעברו כמעט עשרים שנה עד שאמריקה תיכנס לעידן החלל. למעשה, סיפור הפלישה ממאדים מתעלה מעבר לזמן או תרבות מסוימת. כאשר הרומן של ג'. וולס "מלחמת העולמות" פורסם ב 1898, הוא הפך לרב-מכר מיד עם הופעתו. דבריו שומרים על כוחם המרגש: "עם זאת, על פני מרחבי החלל, הנרחבים, הקרירים וחסרי החמלה, צפו בכוכב הלכת שלנו עיניים קנאיות, ומוחות חמדנים ארגו באיטיות את תוכניותיהם נגדנו". יותר ממאה שנה לאחר מכן, כשסטיבן שפילברג התאים את הספר לסרט בשנת 2005, העלילה הבסיסית לא השתנתה. הפחד מפני פלישת זרים נוגע במשהו עמוק בנפש האנושית, ראשוני כמו החלומות עצמם.