באחד מימי הקיץ ב -1741, באירוע ההולם סרט מדע מטורף, נכנס אריסטוקרט צרפתי לבית היציקה שלו כדי לערוך ניסוי מוזר. הוא ציווה על יציקת שני תריסרים של כדורי ברזל קטנים, מוצקים. עם הוצאת הכדורים הלוהטים מן הכבשנים היה צבעם לבן, האריסטוקרט הסקרן אחז שעון ובחן בקפידה את תהליך התקררות הכדור עד לטמפרטורה שבה ניתן יהיה לגעת בהם באצבעות חשופות. לפי דיווח אחד, הוא חיפש אנשים בכפר בו התגורר בעלי העור רגיש ביותר, כדי לקבוע בעזרתם מתי ניתן לגעת בכדורים. שמו של האריסטוקרט היה ז'ורז' לואיס לקלר, הרוזן דה בופון. מטרת הניסוי המוזר הייתה להעריך את גיל כדור הארץ.
בופון ביצע ניסוי המתוכנן בחוכמה. הוא מדד כמה זמן זה לקח לכדור כדי להתקרר ולאחר מכן ביצע הערכה דומה לגבי ערכים המייצגים את גודל כדור הארץ. בופון מצא כי זמן הקרור תלוי נפח הכדור. בופון קיווה שיוכל לחשב את זמן הקירור של כדור עצום ככדור הארץ. למתבונן שלא הבין מה מסתתר מאחורי מעשיו, נראו פעולותיו מסתוריות ביותר. חוסר הבנה של התרחשויות מעין אלה הובילו לרעיון של מדענים משוגעים "המתנסים בכוחות הטבע". אולי מדענים שכאלה היו מקור השראה מרי שלי (Mary Shelley) שיצרה את הדמות שלה שני דורות מאוחר יותר, דוקטור ויקטור פרנקנשטיין.
אנחנו חושבים על המדע כיום במונחים של מכשירים מורכבים ומידות מדויקות. אבל המחקר כיום הוא לעתים קרובות רק הרחבה של השאלות הפשוטות ששאלו מדענים בעלי חזון בעבר. בופון הרהר בשאלה הבסיסית "בת כמה הפלנטה שלנו?" הוא שיער שכדור הארץ הוא כדור הבנוי מסלעים ומתכות, והוא רצה להבין את ההיסטוריה שלו. ניסוי של בופון מראה כיצד המדענים ניגשים לפתרון שאלות במדעי הטבע. אם מסתכלים על מגוון התצורות המדהים של פני כדור הארץ – הרים, קניונים, מישורים והרי געש – מתקבל הרושם שבלתי אפשרי בניסוי אחד למדוד את הגיל של כל התופעות הללו. בופון פישט את השאלה בהתייחסו אל כדור הארץ כאל כדור מתכת מוצק. הוא יצר מודל מוקטן של כדור הארץ ואותו חקר.
בופון, שנשא את התואר "הרוזן" בצרפתית, היה טיפוס ססגוני עם נטיות קיצוניות. כמעט סולק מאוניברסיטה צרפתית בה למד, אחרי דו קרב. הוא זכה בירושה כבר בגיל 25 והתעשר מספיק כדי להמשיך את הניסויים שלו במדע. הוא הקסים את החברה הגבוהה בפאריס ואת תומס ג'פרסון (הנשיא השלישי של ארה"ב) כאורח. ג'פרסון דיווח כי בופון היה "איש שיחה יוצאי דופן". אחד מחבריו של בופון כתב ש"אדון בופון מעולם לא דיבר איתי על נפלאות כדור הארץ בלי שעורר בי מחשבה שהוא עצמו אחד מנפלאות אלה "- עדות נחמדה, ומתאימה היטב למדען ששדה המחקר העיקרי שלו היה כדור הארץ.
תחומי העניין של רוזן דה בופון הובילו אותו ללמוד היבטים רבים של העולם הטבעי, והוא הוציא אנציקלופדיה של 36 כרכים בשם תיאוריית הטבע, שפורסמה עם השנים בין השנים 1749 ל -1785. אף על פי שמעטים כיום שמעו עליו , הוא ידוע מאד בזמנו, ספריו כללו כמה מן רבי המכר הראשונים של המדע הפופולרי, אשר הניבו עניין ציבורי עצום בתגליות החדשות של אותה התקופה.
באדיבות pixabay
שאלה מרכזית בסדר יומו של בופון הייתה האם גילו של כדור הארץ הוא באמת רק כמה אלפי שנים, כפי שטענו רוב החוקרים המקראיים. התיאוריה המקראית התבססה על ספירה לאחור של דורות בני אנוש המופעים ברית הישנה. היום אנו יודעים כי גיל כדור הארץ הוא 4.5 מיליארד שנים, כגילם של מטאוריטים שנוצרו בתחילת ההיסטוריה של מערכת השמש. אבל בימי בופון מדענים רבים חשבו שהשאלה בלתי ניתנת לפתרון (מטאוריטים וטכניקות מתקדמות של מדידת קרינה לא היו ידועים אז).
בופון פנה ישירות לבחינת השאלה. הוא הניח כי כדור הארץ שנוצר יחד עם השמש, היה בתחילה הרבה יותר חם, והתחיל את קיימו במצב מותך. עלה בדעתו רעיון מבריק בהשראת דבריו של ניוטון. בלתי אפשרי היה למדוד את תהליך הקירור של כדור הארץ כולו. אבל אם הוא יצליח למדוד כמה זמן לוקח לכדור מוצק להתקרר וגם להבין כיצד זמן הקירור תלוי בגודל של הכדור, הרי שיכול לחשב את זמן הקירור של כדור הרבה יותר גדול, אפילו בגודל של כדור הארץ. בעקבות השיטה המדעית, הוא חזר על הניסוי שלו פעמים רבות כדי לקבל מספרים מהימנים ביותר. הוא גם מדד את זמן הקירור עבור חומרים שונים, כגון זכוכית ואבן.
בשנת 1778, פרסם בופון את מסקנתו, לפיה היה גיל הפלנטה שלנו 74,832 שנים. זה היה גיל גבוה בהרבה מן החשיבה הרווחת באותה עת, וסתר באופן ישיר את החישובים המקראיים. אנו יודעים היום כי הגיל האמיתי של כדור הארץ גדול יותר – מפני שבופון לא לקח בחשבון גורמים אחרים המשפיעים על קירור כדור הארץ, כגון חום פנימי הנוצר מדעיכת יסודות רדיואקטיביים. עם זאת, בופון הגיעה למסקנה נכונה, לפיה גילו של כדור הארץ הרבה גדול בהשוואה להערכה של אלפי שנים שהייתה רווחת באותם ימים.