מאז התגלה פלוטו, היו כאלה שהרהרו אולי, כי בדומה לגילוי האסטרואיד קרס, התגלה עוד סוג של גופים אסטרונומיים. האסטרונום הראשון שהציע זאת היה פרידריך ג. לאונרד ב- 1930. הוא הציע קיום של גופים טרנס-נפטוניים שאמורים להתגלות. בשנת 1943, קנת אדג'וורת' קידם את הרעיון בצעד נוסף, לדעתו קיים אזור שלם מעבר נפטון המכיל פסולת קרח מפוזרת שאינה יכולה להתמזג לפלנטה נוספת במערכת השמש. תיאוריה זו גובשה על ידי ג'ררד קוויפר ב -1951, לפיה דיסקה עשויה גופים קפואים יכולה להיווצר באזור שמעבר לנפטון. למרבה הצער, בשל הנחה שגויה לפיה פלוטו הוא בגודל כדור הארץ, הניח קוויפר כי פלוטו היה מונע היווצרות דיסקה שכזו. בשנות השבעים זיהה האסטרונום צ'רלס קאוול גוף קפוא בין שבתאי לאורנוס. זה היה רק הראשון מבין סדרת גילויים של גופי קרח במערכת השמש החיצונית. כאשר נמצאו גופים אלה, וככל שנוכחו לדעת כי פלוטו הוא למעשה זעיר למדי, הבינו החוקרים כי המודלים המוקדמים של קוויפר שעסקו בחיזוי הדיסק הקפוא נכונים למדי.
באדיבות NASA
עד כה, נצפו גופים רבים בחגורת קוויפר (KBO) ומסלוליהם פרושים מ- 30 ועד ל- 55 יחידות אסטרונומיות. בדומה לחגורת האסטרואידים, גם בחגורת קוויפר יש פערים, שבהם היו הגופים נכנסים לתהודה מסלולית עם נפטון. בשל אזורים אלה, רוב גופי קוויפר נמצאים בין 42 ל- 48 יחידות אסטרונומיות, שם ההשפעות כוח הכבידה של נפטון נמוכות ביותר. לגופים אלה טווח רחב של מסות (חלקם גדולים יותר מאשר פלוטו, אך גופים בגודל כדור הארץ טרם נצפו), ובעלי מאפיינים שונים, עם מגוון רחב של צפיפויות (החל בסלעים אווריריים) ועד לגושי קרח קפוא.
לעיתים השפעות של כוח כבידה והתנגשויות בין גופי קוויפר מסיטות אותם אל תוך מערכת השמש הפנימית. כשהגופים הקפואים האלה מתקרבים לשמש, הם מתחממים ומתחילים להתמוסס, והופכים לשביטים. הנחה רווחת היא ששביטים בעלי זמן מחזור קצר כמו השביט האלי, מוצאם בחגורת קוויפר. ראוי לציין: שאם פלוטו היה סוטה ממסלולו ונע במסלול שביט, הוא היה מופיע כשביט סמוך לשמש ואפילו יוצר זנב. כפי שכתב מדען טלסקופ החלל, הישראלי מריו ליביו, אין זו המתאימה להתנהגות פלנטה. יש להודות שקוויפר לא חזה בדיוק את מה נצפה מאוחר יותר, ומאחר שלא היה לבדו הצגת התחזיק של דיסקה קפואה, טוענים רבים כי ייתכן שלא ראוי לגופים אלה את השם חגורת קוויפר, ורבים קוראים להם גופי נפטון, למרות שחלקם לא ממש חוצים את מסלולו של נפטון.
תצפיות אחרונות בכוכבים אחרים דמויי שמש עוררו עניין מחודש בחגורת קוויפר. על ידי חסימת האור מן הכוכבים הרחוקים הללו, האסטרונומים גילו כי לכמה מהם יש דיסקות אבק – או אולי פסולת שביטים – המקיפות אותם. הדיסקות עשויות להגיע לרדיוס כמה מאות יחידות אסטרונומיות. אם לכוכבים כמו השמש יש חגורות של פסולת כמו חגורת קויפר, זהו סימן שכנראה יש להם גם כוכבי לכת. יתכן שפלנטות ושביטים הם תוצאה טבעית של היווצרות כוכבים, ונקודת התצפית הסלעית שלנו לעבר החלל אינה ייחודית. ספקולציה זו מדרבנת אסטרונומים בחיפושים אחרי הפסולת סביב כוכבים אחרים, בדומה לזו הקיימת סביב הכוכב שלנו.