אסטרואידים ושביטים פגעו בכדור הארץ לאורך כל ההיסטוריה הגיאולוגית. הפגיעות הקטנות ביותר מתרחשות על בסיס קבוע. פגיעות משמעותיות הן נדירות הרבה יותר, אך יכולות להיות הרסניות עבור כדור הארץ ותושביו. בעשורים האחרונים, החוקרים הבינו את חשיבותן של פגיעות קוסמיות אלו על הביולוגיה וההיסטוריה של הפלנטה שלנו. ידע זה מגיע גם אל השיח עממי באמצעות מאמרים פופולריים, תוכניות טלוויזיה וסרטים על "אסטרואידים רוצחים" ו "שביטים רוצחים". הגדול של רוב המטאוריטים המגיעים אל פני השטח של כדור הארץ הוא סנטימטרים בודדים, לעיתים אולי כמה עשרות סנטימטרים. ה"רוצחים" הם גופים בין כוכביים שקוטרם קילומטר או יותר. פגיעתם עלולה לשבש את החקלאות ואת הציוויליזציה. פגיעה של מטאוריט גדול עלולה להרוג כרבע או יותר מאוכלוסיית כדור הארץ. האנרגיה שתשתחרר בעקבות פגיעה שכזו תהיה שווה לזו של ממיליון מגה-טוןTNT . פרק הזמן החולף בין פגיעתם של גופים בגודל קילומטר הוא כ- 300,000 שנים לערך, מרווח זמן כה רב, עד כי מעולם לא תועד אירוע שכזה בהיסטוריה המוכרת.
באדיבות Teach Asronomy
לכל אסטרואיד או שביט העובר קרוב למסלול כדור הארץ (Near-Earth Object, או NEO) יש סיכוי סביר לפגוע בכדור הארץ, במהלך כמה מיליוני שנים. אפילו אם בתחילה הוא אינו נע במסלול החוצה את מסלול כדור הארץ, הכוח הכבידתי שמפעילים עליו כוכבי לכת אחרים יכול להטות את מסלולו כך שיפגע בכדור הארץ. אסטרואידים חדשים ושביטים נעים כל הזמן לעבר מערכת השמש הפנימית מחגורת האסטרואידים וענן אורט, מכאן שקיימת אספקה קבועה של גופים שכאלה. אמנם כיום מספרם קטן מאד בהשוואה לראשיתה של מערכת השמש, עידן שבו התקיימה הפצצה כבדה של גופים כאלה.
בכל מאה או מאתיים שנה, אנו יכולים לצפות, שבמקום כלשהו על פני כדור הארץ, תתרחש פגיעה שתשחרר אנרגיה בקנה מידה של פצצת אטום או פצצת מימן. כמובן, שבמרבית המקרים הפגיעה תהיה באוקיינוסים, כך שהשפעתם תהיה מינימלית. אירוע שכזה יכול לקרות בסביבות מאוכלסות רק פעם בכל 500 עד 1,000 שנים. שתי הדוגמאות האחרונות הן האירועים שהתרחשו ברוסיה, בשנת 1908 בטונגסקה וב- 2013 בצ'ליאבינסק. כל כמאה מיליון שנים בערך, אנו עלולים לחוות פגיעה גדולה מספיק שתגרום להשמדתם של רוב המינים ולאיפוס השעון האבולוציוני. למעשה, אירוע כזה קרה לפני 65 מיליון שנה, בסוף עידן המזוזואיקון. הפגיעה גרמה לשינויים אקלימיים זמניים חמורים שהשמידו את הדינוזאורים, יחד עם כ 75% מהמינים שהיו קיימים באותו זמן.
פגיעה של מטאורטים בינוניים תגרום לשיבושים חמורים ותיצור מכתש פגיעה בקוטר קילומטר. אובייקט כזה עלול לפגוע בחקלאות ולהרוג רבע מהאנושות, תוך שחרור האנרגיה המקבילה לאנרגיה המשתחררת מ- 20 מיליון פצצות אטומיות (שימו לב, אין 20 מיליון פצצות אטום השקולות לגודל פיצוץ זה). פגיעה שכזו מתרחשת פעם ב- 300,000 שנים, על פי הערכות האסטרונומים. הפגיעה בסוף עידן מזוזואיקון הייתה קרוב יותר לאנרגיה של 100 מיליארד פצצות אטומיות! אסון כזה קורה רק פעם אחת בכל 100 או 200 מיליון שנה.
בעתיד הנראה לעין לא צפויות פגיעות גדולות. ניתן להעריך את הופעתן באמצעות כלים סטטיסטיים, וחישוב ממוצעים על פני טווחי זמן עצומים. אנו מניחים כי הפגיעות הן אקראיות, מפני שמסלולים של גופים בין כוכביים הם אקראיים. עם זאת, יש ראיות כי הפגיעות הגדולות אינן אקראית לחלוטין. כמה חוקרים טענו כי בידיהם מגוון של תסמינים לפגיעות גדולות – הכחדות המוניות, שינויים דרסטיים ברמת פני הים, וריכוז חומר מטאורי – שעשויים לעלות בקנה אחד עם תנועת מערכת השמש דרך זרועות שביל החלב בכל 30-50 מיליון שנים. כיוון שיש יותר פסולת באזורים של חלל שבו נמצאים כוכבים רבים, המעבר שלנו דרך אזורים צפופים אלה עלול לגרום לשיעור פגיעה גבוה יותר, שכן האירוע הופך להיות סביר יותר.
בעוד שפגיעות גדולות נדירות, לכן חלף זמן רב מאז האירוע הגדול האחרון שהתרחש על כדור הארץ. קיים בקרוב סיכוי של 50% כי פיצוץ נוסף מסדר גודל של טונגוסקה או צ'ליאבינסק ישנו את מהלך חייך. קיימים סיכויים גבוהים לאסון בקנה מידה של מדינה או מחוז בתוך כמה מאות שנים, ואסון אזורי בתוך כמה אלפי שנים. פגיעה גדולה מספיק שתסיים את התרבות האנושית בתוך מאה אלף עד מיליון השנים הבאות.
באדיבות NASA
כיצד עלינו להגיב לאיום זה? גישה אחת היא להמשיך תוכניות הסקר של מיפוי מסלולי הגופים החוצים את מסלול כדור הארץ. בתוך עשור, במיוחד בסיוע טלסקופים חדשים, ניתן למפות את מסלוליהם של מריבית העצמים מסוג NEO. אחד הטלסקופים שנבנו כדי למלא משימה זו הוא טלסקופ הסקר הסינופטי הגדול Large Synoptic Survey Telescope – LSST, עם נתונים משופרים על מסלולי NEO, אנו יכולים לקבוע אילו אובייקטים עשויים להיות על מסלול התנגשות עם כדור הארץ. זיהוי מוקדם יאפשר לתכנן תגובה הולמת. ניתן לשנות את המסלולים של גופים אלה, להטות את מסלולם כך שלא יגיעו לקרבת כדור הארץ. למרבה הצער, המדע והפוליטיקה הפכו מעורבים בדיון זה. אף על פי שהסיכויים לפגיעה קטסטרופלית הם קטנים, כמה מומחים ממשרד ההגנה של ארצות הברית הציעו לפתח מערכת שתסיט או תפוצץ כל גוף מתקרב לפני שיגיע לכדור הארץ. אדוארד טלר, הידוע כאביה של פצצת המימן, וחברי "יוזמת ההגנה האסטרטגית" ("מלחמת הכוכבים"), היו פעילים בהצעת מערכת הגנה לאסטרואידים המבוססת על פצצת מימן. עם זאת, אלא אם כן הדבר יעשה בזהירות רבה, פיצוץ אסטרואיד קטן עלול ליצור ענן של שברי אסטרואיד, שישא את אותה כמות אנרגיה אל אדמת הארץ. אבל הפגיעות תתפזרנה על שטח הרבה יותר גדול של יבשה וים. המבקרים גם טענו שהרעיונות האלה הם רק ניסיון לשמור על מימון צבאי בעולם שלאחר המלחמה הקרה: ב -1996 סין ציינה את איום האסטרואידים כסיבה להמשיך את הניסוי הגרעיני שלה.
במקום להשתמש בנשק גרעיני בניסיון להרוס גוף גדול, הוצעו כמה שיטות בטוחות יותר למניעת הרס. אם יש לנו התראה זמן גדול דיו, שינוי קטן מאוד במהירות המסלולית של הגוף יגרום לו להחמיץ את כדור הארץ לחלוטין. שינויי המהירות עלולים להיות מופעלים על ידי כמויות קטנות של חומר נפץ על פני האסטרואיד, בדומה לסילוני גז המשמשים להנחת חלליות. מדענים טוענים כי תכונות פני השטח של אסטרואידים (למשל, צבע או נקבוביות) עשויות לשחק תפקיד חשוב בקביעת מסלוליהם. אם כך, אפשר רק לצבוע את פני השטח של אסטרואיד ובכך להסיט אותו מכדור הארץ. אחד הרעיונות המסקרנים ביותר הוא להשתמש בכוח הכבידה כדי לדחוף את האסטרואיד בעדינות רבה על ידי הצבת רקטה כבדה בקרבתו. שיטה הנקראת "טרקטור כבידה". חללית שכזו יכולה לפעול רק בצד האסטרואיד, שחש את הכוח הזעיר המופעל עליו בכיוון שאנחנו רוצים להסיט אותו מהמסלול.
אנחנו לא צריכים לקחת ברצינות יתרה את הרטוריקה ואת התקשורת. אסטרטגיה פשוטה תלת-שלבית יכולה להגן עלינו מפני אסון.
- סקרים קיימים ומתוכננים יאתרו ויאספו נתונים על כל האסטרואידים החוצים את מסלול כדור הארץ. הרוב המכריע של אלה לא יאיימו ישירות על כדור הארץ.
- עבור אסטרואידים המתקרבים לעברנו, נשתמש סימולציות מחשב כדי לחשב את המסלולים בצורה מדויקת יותר. שוב, ברוב המקרים הם יחמיצו את כדור הארץ.
- אם נזהה כי גורם פוטנציאלי העומד לפגוע בכדור הארץ, ניתן, הודות לסקירה נכונה, להתכונן מבעוד מועד. ישוגרו לעבורו "אקדחים גדולים" (או לפחות את החללית גדולה ביותר) שנועדו לשמור כוכב הלכת שלנו.
ההסתברות לאירוע כזה בחיינו היא זעירה, ועם התרעה ותכנון נאותים, ניתן לטפל בסיכון. רצוי לא לאבד שעות שינה על האפשרות של פגיעה קטסטרופלית מהחלל!
Author: Chris Impey