בשנות ה -60 החלו האסטרונומים להתבונן בשמים באמצעות מכשירים רגישים בתחום האינפרה-אדום. זהו תחום שונה בקרינה האלקטרומגנטית, שהעניק פרספקטיבה חדשה לגמרי על מערכת השמש שלנו, ובפרט ביחס לכוכבי הלכת גזיים. באופן כללי, כאשר אנו מסתכלים על כוכבי הלכת בלילה בעיניים בלתי מצוידות, רוב האור שאנו רואים הוא רק אור השמש המוחזר מהם. באינפרה אדום, לעומת זאת, המצב שונה במקצת. באורכי גל אלה, הנפלטים מכל גוף חם, ענקי הגז למעשה פולטים יותר אור ממה שהם מקבלים! ניתן לקלוט קרינת רדיו מצדק באמצעות גלאי רדיו פשוט. שיא עוצמת אורך גל של ספקטרום הקרינה התרמית מאפשר מדידת טמפרטורה. לכן גופים שהטמפרטורה שלהם מאות קלווין, כמו כוכבי לכת, פולטים בעיקר קרינה בתחום האינפרה אדום, בעוד שגופים שטמפרטורת פניהם אלפי קלווין, כמו האטמוספרות של כוכבים, פולטים אור בתחום הנראה.
באדיבות NASA
המקורות של קרינה בתחום אינפרה אדום משתנים מגוף אחד למשנהו. אנו קולטים ראיות לתהליכים שונים: חום שנותר מהיווצרות כוכבי הלכת, חום הנפלט כתוצאה מהתכווצות כבידתית, חימום חיכוך מן צורות שונות של "גשם". בצדק נותר החום נראה שמקורו בהיווצרות הפלנטה. כאשר צדק נוצר, נוצר חם רב, בדומה לעוגה גדולה המתקררת על המדף, כוכב הלכת הזה גדול וזמן רב יחלוף עד שהפלנטה תתקרר. שבתאי הרבה יותר קטן מצדק, אבל באופן מוזר כמות החום שהוא פולט גדולה עוד יותר מזו של צדק. ככוכב לכת קטן ומרוחק יותר, שבתאי אמור לפלוט פחות חום אם המקור היחיד לחום הוא תהליך היווצרותו. אחת ההשערות היא שמקור עודף החום של שבתאי עשוי להיות בהליום נוזלי הנמצא באטמוספירה החיצונית של שבתאי ויורד כגשם דרך שכבות השונות של האטמוספירה. הליום נופל כגדם וצובר אנרגיה קינטית בשל כוח המשיכה הפועל עליו בדרכו אל תחתית האטמוספירה. ההליום הנוזלי עשוי להתנגש עם מימן בתחתית האטמוספירה. אינטראקציות אלה גורמות לחיכוך והתנגשויות ויצירת עודף אנרגיה בשבתאי.
המצב בנפטון מסובך קצת יותר. שני מצבים שונים אפשריים: הראשון, נפטון סבלה מהתנגשויות רבות עם שביטים ופסולת אחרת בשלב מוקדם בחייה. השני, גשם יהלומים הנושר בנפטון. בתרחיש הראשון, חומרים שפגעו בנפטון שוקעים כרגע בהשפעת כוח הכבידה, הם ממירים אנרגיה קינטית בחום, המוקרן מנפטון. לחלופין, על פי עבודה שנעשתה על ידי ריימונד ג'נלוז ולורה בנדטי, מתאן נוזלי באטמוספרה עשוי לתעבות ליהלומים, או לפחות אבק יהלום, וככל שהחומר הזה נופל דרך האטמוספירה של נפטון הוא גורם לחימום חיכוך הדומה מאוד להליום הנוזלי בשבתאי. מעניין, לא נראה של אורנוס יש עודף חום משמעותי. הבדל זה בעודף החום בין אורנוס לנפטון עשוי להיות אחת הסיבות להבדלים במראה של שני כוכבי הלכת.
באדיבות National Radio Astronomy Observatory
מנגנון משני להפקת עודף חום, מקורו בהתכווצות כבידה של גופים אלה. כאשר כוכבי הלכת הענקיים נוצרו, כוח הכבידה גרם להם להתכווץ, והוא עדיין מוסיף לפעול ולכווץ את הפלנטות (אם כי במידה פחותה בהרבה). כוכב לכת המתכווץ מקטין את האנרגיה הפוטנציאלית הכבידתית, ותהליך ההתכווצות הופך למקור חום. כל הגז שנדחס מתחמם. ניתן לערוך ניסוי עם משאבת אופניים: כסה את השסתום ולחץ היטב על הבוכנה למשך זמן מה. האוויר במיכל המשאבה יתחמם, ותתחיל להרגיש חם. נסכם את המידע של פליטת חום בענקים גזיים:
• צדק: מקרין חום פי 1.5 -2 מהאנרגיה שהוא מקבל מהשמש. עודף נשאר מזמן היווצרות הפלנטה (מודל עוגה קירור).
• שבתאי: מקרין חום פי 2-3 מהאנרגיה שהוא מקבל מהשמש. מקור עודף החימום בחיכוך מגשם ההליום נוזלי.
• נפטון: מקרין פי 2.6 מהאנרגיה שהוא מקבל מהשמש. מקור עודף החימום בחיכוך מגשם של יהלומים או מהתכווצות כבידתית של פסולת שנספגה בנפטון עוד בימים הראשונים של היווצרות מערכת השמש.
• אורנוס: מקרין 1.06 מהאנרגיה שהוא מקבל מהשמש. עודף שנותר מהיווצרות הפלנטה.