בזמן שצ'ארלס לייל (Lyell) היה צעיר, בתחילת המאה ה -19, הוא חזר לחוף באנגליה שבו ביקר כילד. עינו של המדען הנלהב הבחינה שצורת קו החוף השתנתה. שחיקה שנוצרה על ידי הרוח והים נתנה את סימניה בחוף. לייל ראה כיצד נקודה אחת במשטח הקדום של הפלנטה, הולכת ומשתנה בהתמדה. לייל שיחק תפקיד מרכזי בטענה כי לכדור הארץ יש היסטוריה גיאולוגית ארוכה. הוא האמין בשינוי הדרגתי, שהתרחש במשך זמן רב מאוד, ויכול לשנות באופן דרמטי את פני כדור הארץ. השם של תיאוריה זו, עקרון-האחידות, התיאוריה טוענת שתהליכים גיאולוגיים טבעיים בעבר התרחשו כפי שהם מתרחשים גם כיום. התיאוריה מתייחסת לטווחי זמן ארוכים בהם כדור הארץ משתנה. לרעיון זה התנגדו אותם חוקרים שהעדיפו את התיאוריה של "קטסטרופיזם": לפיה ההיסטוריה הגיאולוגית קצרה יחסית, ומאופיינת באירועים קטלניים ופתאומיים.
לייל לא היה רק תיאורטיקן, החוקר לבד עם המשוואות שלו במכון מחקר עמוס ספרים. הוא היה איש שטח פעיל וחוקר שאינו מהסס ללכלך את ידיו. עד שנות השבעים שלו, הוא שוטט בהרי געש ונכנס לקניונים בכל רחבי העולם. בצ'ילה, הוא החליט שאם רעידת אדמה אחת יכולה להעלות את פני שטח בכמה מטרים, אזי אלפי רעידות אדמה לאורך מיליוני שנים יכולות להרים שרשרת הרים. בהר אטנה שבסיציליה הוא הבחין בלבה שהתקרשה והגיע למסקנה שהר הגעש הגדול נבנה מתנועות לבה רבות. חזרה לאנגליה, בדורו מהנדסים היו פורצים דרכים בגבעות בכדי להניח מסילות עבור הרכבת, המצאה חדשה באותו זמן. לייל ראה את שכבות רבות של משקעים שהופיעו בקיר הגבעות. הוא ידע שהוא מתבונן ב"רשומות" של כדור הארץ, המשתנה ללא הרף.
באידות Teach Astronomy
אנו יודעים כעת כי פעילות גיאולוגית מתמדת זו מתרחשת עמוק בתוך כדור הארץ. אלפי רעידות אדמה קטנות מנערות את פני כדור הארץ כל יום. קיימים אזורי בניה שבהם תאים הסעה של טקטוניקת הלוחות מרימים את פני המעטפת. בזמן יצירת סלע חדש מעל פני השטח נהרסים סלעים ישנים באזורי הפחתה. אפילו הקרום היבשתי, נתון לשינויים בלתי פוסקים, לתנועות טקטוניות ולשחיקה על ידי רוח ומים. כל פעילות שזו משאירה רק מעט סלעים עתיקים על פני כדור הארץ, עד שהיינו צריכים להגיע אל הירח כדי למצוא סלעים ישנים דיים עוד מימי היווצרותם של שני הגופים.
הרעיון של לייל היה, שניתן להכיל את השינוי הגיאולוגי גם לגבי יצורים חיים.
באדיבות וויקיפדיה
מאובן הוא שרידי אורגניזם חי לאחר שמינרלים מחלחלים אל רקמותיו ומתקשים. עצמות וקונכיות הופכות לאבן. מאובנים נלכדו בשכבות סלעים מתחת לפני השטח של כדור הארץ. בני זמנו של לייל הבחינו כי לעתים קרובות המאובנים דומים ליצורים שאינם חיים עוד. האם יצורים אלה היגרו לארצות רחוקות? תומס ג'פרסון אמר שחלוצים פונים מערבה כדי לחפש ממוטות-צמר, שעצמותיהן נמצאות בחוף המזרחי של ארצות הברית. ז'ורז 'קוביה, המייסד הצרפתי של תחום הפליאונטולוגיה (תורת המאובנים) בתחילת המאה ה -19, קיטלג עשרות מינים שנכחדו. לייל גם חקר מאובנים וניחש ששינויי האקלים גרמו להכחדה של מינים רבים. כמו סלע, גם החיים היו כפופים להשפעותיו של כדור הארץ המשתנה.
כיום, שילוב של תאוריות האחידות והקטסטרופיזם התפתח כתורה המועדפת לתיאור התפתחות הפלנטה. ההיסטוריה של כדור הארץ היא ללא ספק ארוכה, ופני השטח שלו מעוצבים לאט על ידי תהליכים גיאולוגיים ממושכים ומתמידים. אבל גם קטסטרופה מתרחשת לעיתים, והיא עלולה להיות בעלת השפעה משמעותית על ההיסטוריה הגיאולוגית והביולוגית של הפלנטה.
Author: Chris Impey