במערכת השמש שלנו יש תשע פלנטות ועשרות ירחים. אך רק גוף אחד מכל אלה מתאים לחיים – כדור הארץ. ניתן לתהות מה יש בכדור הארץ שאין בגופים האחרים. יש ראיות גוברות שבכמה פלנטות אחרות היו פעם אוקיינוסים, אך כדור הארץ הוא היחיד ששומר על כמויות משמעותיות של מים. מדענים משערים כי אוקיינוסים תת קרקעיים נוזלים נמצאים באירופה – ירחו של צדק. כתוצאה מכך, ירח זה מקבל עכשיו תשומת לב ממדענים בתחומים רבים המבקשים לבחון אפשרות של קיום סוג חיים כלשהו על פניו.
אם כדור הארץ הוא ייחודי בשל אספקת מים שלו, איך המים הגיעו לכאן? מסתבר שאין תשובה פשוטה לשאלה זו. כדור הארץ הוא בן כ- 4.5 מיליארד שנים. השרידים הפיזיים העתיקים ביותר שקיבלנו מכדור הארץ הם גבישים של סיליקט-זירקוניום, שנוצרו לפני כ- 4.4 מיליארד שנים. כנראה שגבישים אלו נוצרו בסביבה מימית, אך קיים מחסור בראיות שיסייע למדענים לזהות את מקור המים של כדור הארץ. עם זאת, ישנם מספר הסברים סבירים לקיומם של האוקיינוסים שלנו.
באדיבות NASA
כדור הארץ וכל כוכבי הלכת במערכת השמש נוצרו בערך באותו זמן. כאחת מארבע הפלנטות הארציות, כדור הארץ מורכב בעיקר מחומר סלעי. במהלך הצטברות, הפסולת המאובקת שהרכיבה את כדור הארץ הייתה כמות מים קטנה יחסית בשל הטמפרטורות הגבוהות הקשורות לקרבה אל השמש. כמה מדענים מאמינים שמעט המים שנותרו יכלו להימצא בסלעים ובאבק שהפכו בסופו של דבר לכוכב הלכת שלנו. אך כמות המים שעימם החל כדור הארץ את חייו אינה ברורה. פעילות געשית בכדור הארץ יכולה לשחרר מים האלה לאטמוספירה. עם זאת, סביר להניח כי בסביבה העוינת שבה נוצר כדור הארץ המים היו מתפרקים בשל קרינה בתחום האולטרה סגול לחמצן ומימן. כאשר מימן מגיע לאטמוספירה יכול להעלם בחלל החיצון, בשל משקלו המועט. לכן, המימן היה נמלט בקלות מכוח הכבידה של כדור הארץ. גם אם מים היו נמצאים בתוך כדור הארץ במהלך יצירתו, תהליכים כגון פרוק המים על ידי אור אולטרה סגול ואובדן לאחר מכן של מימן מאלצים אותנו לחפש מקורות מים אחרים.
כאשר אנו מביטים במערכת השמש שלנו, אנו מבחינים כי ישנן כמויות מים גדולות באזורים החיצוניים של פלנטות וירחים. זוהי תופעה שכיחה שמים אלה נמצאים בעיקר בצורת קרח. השביטים הם גופים באזורים החיצוניים של מערכת השמש, המכילים כמויות גדולות של מים. יש להם מסלולים אליפטיים מאוד כך שלעתים קרובות הם מגיעים אל מערכת השמש הפנימית. לפעמים המסלול שבו נעים השביטים יוביל אותם להתנגשות עם כדור הארץ. אמנם קיימת נטייה כללית להניח שהשביטים – הם כדורי שלג מלוכלכים המכילים חומר אורגני, אנחנו עדיין לא יודעים בוודאות את ההרכב המדויק שלהם. אסטרונומים חקרו לפחות ארבעה כוכבי שביט ידועים: השביט של האלי, הייל-בופ, Hyakutake ו- Churyumov-Gerasimenko. הם הבחינו במשותף ביניהם. בשביטים אלה, אחוז הדיאוטריום (סוג של מימן עם כמות כפולה של מימן נורמלי) כפול מזה שאנו מוצאים במי ים רגילים. עדיין לא ברור אם שביטים האלה מייצגים את סוגי השביטים שהתנגשו עם כדור הארץ הקדום. ללא קשר לכך, אם כדור הארץ קיבל את רוב המים שלו משביטים בעלי הרכב דומה, היינו מצפים אחוז הדיאוטריום בהם יהיה דומה לזה שבאוקיינוסים. ניתן היה אפילו לקבל אחוז דיאוטריום גדול יותר באוקיינוסים שלנו מאשר בשביט, בשל תהליכי ההתפרקות הדיאוטריום מקרינה אנרגטית בחלל. אך אף אחד מאפשרויות אלה אינו נכון, ולכן איננו יכולים כעת להסיק מסקנות לגבי הבאת המים לכדור הארץ על ידי שביטים. בהתבסס על הרכב הדיאוטריום של האוקיינוסים, מדענים העריכו כי לא יותר מ -10% מהמים על פני כדור הארץ מקורם בהתנגשויות שביטים.
באדיבות וויקיפדיה.
אמנם התמקדנו בשביטים כמובילי מים אפשריים עבור כדור הארץ, אך קיימים גופים פלנטריים נוספים שניתן לשקול את תרומתם. חומר מטאוריטי שמקורו בחגורת האסטרואידים יכול גם להיות אחראי על הבאת מים לכדור הארץ. גופים בחלק החיצוני של חגורת האסטרואידים צפויים להכיל עד עשרים אחוז מים. המסה הגדולה של צדק והשפעת הכבידה שלו יכלו בקלות לשנות את מסלולי האסטרואידים בחגורה, ולשלוח חלק מהם לטיול חד כיווני לעבר כדור הארץ. הרכב האסטרואידים בחגורה משתנה בהתאם למרחק שלהם מהשמש, ולכן קשה להעריך בדיוק כמה מים היו יכולים לתרום לכדור הארץ. עם זאת, מדענים כמו אלסנדרו מורבידלי טוענים כי אם אסטרואידים התנגשו עם כדור הארץ והביאו עמם את רוב המים, הרי שגם שביטים תרמו כמות מים ומסוימת, וכתוצאה מכך היחס בין דויטריום למימן באוקיינוסים מתאים לממצאים.
כמו דברים רבים מדע, המקור המדויק של מים בכדור הארץ עדיין לא ידוע. עם זאת, המדענים ממשיכים לבצע תצפיות, לאסוף נתונים ולנתח מידע כדי לנסות ולפתח הבנה טובה יותר של עולם הטבע. ההימור הסביר ביותר כיום הוא שאסטרואידים הובילו את רוב המים לכדור הארץ, במהלך 100 מיליון השנים הראשונות לאחר שנוצר.