ניתן להתרשם שכביכול תוכנית החלל הולכת ומתפוגגת בשל קשיי המימון. לא חזרנו לירח כבר יותר מחמשים שנה. מעבורות החלל חדלו לטוס בשנת 2011 לאחר היסטוריה קשה, שבה שתים מתוך חמשת המעבורות נהרסו וכל אנשי הצוות נהרגו. במשך ארבע שנים ארצות הברית הצליחה לשגר אסטרונאוטים למסלול סביב כדור הארץ רק בעזרת הרוסים, שלא תמיד היו הידידים הכי טובים. תחנת החלל הבינלאומית מתפקדת, אבל היא לא פופולרית כפי הייתה אמורה להיות, בעזרת "תיירות החלל". בעיני רבים מקהילות החלל, הפרויקט הוא בזבוז כספים בינלאומי. אפילו תעשיית החלל המסחרית הנהדרת סובלת ממחלות ילדות. וירג'ין גלקטיק דחתה את תאריך השיגור המתוכנן שלה לטיולי תענוגות בחלל פעמים רבות, ובשנת 2014 היא איבדה את אחד מאבות הטיפוס של SpaceShipTwo עם מותו של אחד הטייסים. מדעי החלל סבלו גם הם מכישלון כאשר הרקטה אנטארס נהרסה לחלוטין. Mars One, חברה פרטית שממוקמת בהולנד, מדברת על שליחת מתיישבים למאדים, אך מומחים מפקפקים ביכולתה להגיע למטרות שהציבה בדרך שהיא תארה.
באדיבות Teach Astronomy
עם זאת, אנו עשויים להיות עדים לתקופה שבה פעילות החלל סוף סוף ממריאה. נסתייע באנלוגיה להיסטוריה של האינטרנט, שבה התרחש השינוי בטכנולוגיית המידע ב- 1995. השינוי התחולל כאשר הוטבע המונח אינטרנט והרשת הצעירה החלה להשפיע על התודעה הציבורית. דפדפן האינטרנט הראשון, Netscape Navigator, תוכנן על ידי מארק אנדרסן בן ה- 24 וההנפקה של החברה שלו זכתה להצלחה אדירה ובלתי צפויה. סטארט-אפים אחרים באותה שנה היו: אמזון, eBay ו- Yahoo, ושני סטודנטים בסטנפורד לתואר ראשון נפגשו לראשונה כדי לדון בפרויקט מחקרי. החברה שהקימו כעבור שלוש שנים הפכה ללוויתן האינטרנט – גוגל.
ההיסטוריה של האינטרנט כוללת ארבעה שלבים חופפים. הראשון החל בשנת 1962 עם פרסום סדרת תזכירים מאת חוקר מהמכון הטכנולוגי MIT – לקליידר, שדן במושג "הרשת הגלקטית". הוא צפה שקבוצת מחשבים הפזורים בכל העולם יהיו מחוברים זה לזה באופן אלחוטי, וכך ניתן יהיה לגשת לנתונים ותוכנה של כל מחשב ברשת. זה היה בתקופה שבה מחשבים השתמשו עדיין בכרטיסי נייר וכל אחד מהם היה בגודל של חדר, היה זה חזון מרחיק לכת. בשלב הבא פותח האינטרנט רק בקרב חברות צבאיות-תעשייתיות. רשת ה- ARPANET והדוא"ל שימשה בתחילה רק את עובדי מחלקת הביטחון והקבלנים האזרחיים שלהם. בהמשך התפשטה הרשת למספר רב של אוניברסיטאות ומכוני מחקר. בשנת 1995 פרסמה הקרן הלאומית למדע כי הרשת תנוהל על ידי ספקי שירותי אינטרנט מסחריים. התוצאה של החלטה זו הוביל להקמת מפעל של טריליון דולר ששינה לחלוטין את חיי היומיום של אזרחי כדור הארץ.
באדיבות Teach Astronomy
חלוץ תוכנית החלל האמריקאית היה רוברט גודארד, ששיגר לראשונה טילים בשנת 1926. לאחריו הוביל את התעשיה ורנר פון בראון, שהובא לארצות הברית בתום מלחמת העולם השנייה כדי לרתום את מומחיותו. הוא פיתח את הרקטה V2, כחלק ממאמץ המלחמתי בגרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה. בשלב הבא של התפתחות הרקטות הן מילאו תפקיד משגרים במבצע אפולו, מבצע זה קודם כתוצאה מיריבות צבאית בין ארה"ב לבין ברית המועצות.
את השלב השלישי בפיתוח החלל הובילו נאס"א והקבלנים האזרחיים שלה כמו בואינג ולוקהיד, יחד עם מכוני מחקר ואוניברסיטאות. פעילות זו לא נפסקה, ואף הוגברה על ידי משהו חדש ומרגש. יש יותר מתריסר חברות חלל מסחריות, שהוקמו בשנים האחרונות. אחת מהן ווירג'ין גלקטיק לקחה הלוואות של 80 מיליון דולר עבור טיולי התענוגות בחלל. תיירי החלל הראשונים שילמו 15-20 מיליון דולר עבור החוויה, אך יש להניח שהעלויות ירדו ככל שהפעילות תתקדם. השיפורים בחלליות יובילו להורדת עלות שיגור לקילוגרם, פי חמישה ממה שניתן להשיג כיום. הכנסות שנתיות צפויות להגיע בין 30 ל -50 מיליארד דולר. לשם השוואה, תקבולי הסרטים של בהוליווד בשנה הם 20 מיליארד דולר.
טיסות מסחריות לחלל יתפתחו בדרכים בלתי צפויות, וכנראה שאופן הפיתוח יהיה מבולגן ומדי פעם אפילו מכוער. אנשים עלולים למות, בדיוק כפי שקרה בראשית ימי התעופה האזרחית. מי שמבקש חוויה ייחודית צריך ליטול את הסיכון. מניעי הרווח עשויים לעורר רעיונות משונים וצורות פרסום מסוכנות. אמנת החלל החיצון משנת 1967 אוסרת מיליטריזציה של החלל ומונעת מהממשלות לתבוע בעלות על נדל"ן שמעבר לכדור הארץ, אך אין בו אזכור להתארגנות של תאגידים או יחידים. יתכן ועיניהם של כמה מהמיליארדרים המשקיעים בנסיעות לחלל מופנות לאימפריות מחוץ לכדור הארץ. עלול להיות שבסופו של דבר נגלה כי ה"מערב פרוע" נמצא מסביב לכדור הארץ. הזמן יגיד אם Virgin Galactic ו- SpaceX יכשלו ויעלמו, כפי שקרה לדפדפני הרשת והספקים הראשונים של האינטרנט, או שיהפכו להיות לגורמים מובילים כמו אמזון וגוגל. אם תיווצר תנופה בנסיעות לחלל, כולנו נוכל לצפות בשוק המתפתח, וחלקנו אף ירכוש כרטיסי נסיעה ליעדים מחוץ לכדור הארץ.
Author: Chris Impey