עד המהפכה הקופרניקנית והמצאת הטלסקופ נראה היה שכדור הארץ הוא המרכז היחיד של העולם כולו,. המהפכה הקופרניקאית עקרה לנצח את כדור הארץ מתפקידו המרכזי. קשה להגזים בתיאור ההתרגשות שיצרה המהפכה זו באותה העת. נראה, כי לראשונה בני האדם התחילו להבין את הדרך שבה מתנהל היקום. יוהנס קפלר זכור בזכות רגע מיוחד סביב 1604 שבו חקר את התצפיות המתארות את מיקומו של מאדים משנים קודמות. בעקבות תצפיות אלה היה קפלר לאדם הראשון בהיסטוריה, שהבין כי כוכבי לכת זזים לא במעגלים סביב כדור הארץ, אלא באליפסות סביב השמש. קפלר אמר "התעוררתי כאילו משינה, אור חדש זרח עלי".
באדיבות וויקיפדיה
המהפכה הקופרניקאנית האירה את דרכם של אנשים רבים. מסרים הוחלפו בין ערי אירופה והגיעו לבתיהם של מדענים מפורסמים, ובהם בשורות על התגליות האחרונות ומשמעותן. ידע חדש עלול לגרום גם למהומה גדולה. הסכסוך בין המדענים לבין הכנסייה הקתולית התרחש מכיוון שהמודל ההליוצנטרי שבר את ההסכם הנוח שבין האדם לאלוהים, לפיו כדור הארץ ניצב במרכז היקום, והאדם הוא נזר הבריאה. הגילויים לא הסבו נחת לחלק מהאנשים. אמנם הטלסקופים המוקדמים לא היו מושלמים, אך התמונות שהפיקו השתפרו במהלך השנים. למרות זאת נותרו אנשים שסרבו להאמין למראה עיניהם, מכיוון שמראות אלה עמדו בסתירה לתפיסת עולמם.
קפלר "התעורר" עוד יותר לאחר שקרא את התיאורים ב"שליח הכוכבים" של גלילאו גלילאיי, ובהם איורים של הירח, הפלנטות, והשמש, כפי שהם נצפים דרך טלסקופ. הוא הבין שג'ורדאנו ברונו אולי צודק, יתכן שכוכבים ופלנטות אינם גופים על טבעיים, אלא עולמות שבהם רוחשים חיים. עבודתו של גלילאו הראתה שכוכבי לכת הם עולמות כדוריים הדומים לכדור הארץ, וניתן היה לראות שבירח יש הרים ועמקים. קפלר ציטט גם את ברונו והרחיק לכת עוד יותר. הוא הגיע למסקנה שכוכבים הם גופים זוהרים רחוקים כמו השמש, ואילו כוכבי לכת הם ירחים או גופים עשויים מאדמה. יתכנו עולמות רבים. כך שאולי חלקם אפילו ראויים למגורים! ההשערה כי כדור הארץ אינו העולם היחיד ביקום נקראת – ריבוי עולמות.
מדענים היתרו לעצמם להעלות השערות לגבי גודל היקום. במודל הקופרניקאי, הכוכבים היו חייבים להיות רחוקים מאוד, מכיוון שלא נצפה שום שינוי בבהירותם או במיקומם היחסי, כאשר כדור הארץ הקיף את השמש. כוכבים נוספים התגלו ככל שהלכה והשתפרה טכנולוגית התצפית באמצעות הטלסקופ. ג'רדאנו ברונו העלה השערה כי "לא הייתה רק שמש אחת ביקום, אלא אינספור שמשות, לא אדמה אחת, אלא אלף. אני אומר, אינסוף של עולמות." חשיבה נועזת שכזו נחשבה ככפירה, והיא עלתה לו בחייו. ניוטון השתמש בכוח ההיגיון כדי להסיק שהיקום הוא אינסופי. כוח הכבידה הוא כוח אוניברסאלי מושך, כך שאם היה קצה להתפלגות הכוכבים, הרי שהכוכבים הסמוכים לקצה היו נמשכים על ידי כוח הכובד לכיוון מרכז המערכת. ניוטון טען שהיקום לא יכול להיות יציב אלא אם כן הוא אינסופי.
רעיונות אלה התפשטו במהירות בקרב אנשי רוח לאחר הרנסנס. נציג רק דוגמא אחת, המעלה השאלות שהיציג חוקר אנגלי בשם רוברט ברטון:
"… מי שוכן בגופים העצומים האלה, בכדור הארץ ובעולמות האחרים?
האם קיימים שם יצורים רציונליים? האם יש להם נשמות?
האם הם מאכלסים חלק טוב יותר של היקום בהשוואה אלינו?
האם אנו או הם אדוני היקום? "
אלה היו שאלות חשובות למדי במאה ה -17, והן טרם זכו למענה. המהפכה הקופרניקאנית הייתה הצעד העיקרי הראשון במודעות שלנו למקומנו הנכון ביקום.
Author: Chris Impey