באדיבות NASA
טיסת החלל החלו כמאמץ ממשלתי בשנות החמישים, המונע בעיקר על ידי המלחמה הקרה. עם זאת, בעשורים האחרונים, היתרונות הכלכליים הפוטנציאליים עודדו תעשיות רבות להשקיע במרחב העוטף את כדור הארץ. הובלת מטענים מסחרית לחלל צמחה לעסק ענק, עם הכנסות של מאות מיליארדי דולרים.
לאחר אסון הצ'לנג'ר בשנת 1986 נאסר על מעבורות החלל של נאס"א לשאת מטענים מסחריים. כתוצאה מכך החלו חברות פרטיות לבנות ולהפעיל אמצעי שיגור משלהם – רקטות המשגרות לוויינים למסלולים סביב כדור הארץ. כיום ישנם בארה"ב כמה בסיסי שיגור מסחריים פרטיים או ממשלתיים, שבהם חברות יכולות להשתמש, בנוסף לאתרי שיגור בבעלות ממשלתית. כעת, יותר מ 30% מכל השיגורים הנערכים ברחבי העולם מבוססים על הון פרטי. תפקידן של חברות החלל המסחריות הללו הולך ומתעצם עם הפסקת הטיסות של מעבורות החלל משנת 2011.
באדיבות NASA
אנשים ידעו שניתן היה להעביר אותות מלווין הנמצא במסלול סביב כדור הארץ מאז שנות החמישים, כאשר ארה"ב השתמשה בירח כדי לשגר ולקלוט אותות מכ"ם. בשנת 1958 שיגרה ארה"ב את לוויין התקשורת הראשון. הוא שידר הודעת חג המולד מהנשיא אייזנהאואר במשך שתים עשרה יום לפני שהסוללות שלו הסתיימו. בשנות השישים החלו חברות פרטיות לבנות לוויינים משלהן. הם שוגרו באמצעות טילים בליסטיים בין יבשתיים שהומרו למטרות מסחריות. AT&T הייתה החברה הראשונה שפנתה לממשלה עם רעיון זה, והלוויין שלהם, המכונה Telstar 1, היה הראשון שהעביר שיחות טלפון ואותות טלוויזיה בין אירופה לצפון אמריקה.
לווייני תקשורת מעבירים מידע מנקודה אחת על פני כדור הארץ לנקודה אחרת. לוויין מקבל מידע ממשדר בכדור הארץ, מגביר את האות ומשדר אותו חזרה אל מקלט במקום אחר בפלנטה. מרבית הלוויינים משתמשים בפאנלים סולאריים למקור חשמל בשילוב סוללות לאחסון האנרגיה של השמש בזמן שהם עוברים בצל של כדור הארץ. מרבית לווייני התקשורת נמצאים במסלולים גיאוסינכרוניים. כלומר, הם מקיפים את כדור הארץ במרחק שבו זמן ההקפה שלהם זהה לזמן השלמת סיבוב של כדור הארץ, או בערך 24 שעות. מיקומם הוא בגובה של כ- 36,000 ק"מ מעל פני כדור הארץ. לוויין המסתובב בגובה זה יישאר נייח ביחס לכדור הארץ. זה מושלם עבור לווייני תקשורת מכיוון שהם תמיד יהיו באותו כיוון ביחס לתחנות הקליטה והשידור בכדור הארץ.
לוויינים שימשו לראשונה בעיקר לתקשורת טלפונית. השימוש בטלוויזיה השתלט על שוק התקשורת בשנות השבעים. עם זאת, כעת, כאשר השימוש באינטרנט מתרחב באופן מעריכי, העברת נתונים הופכת חשובה יותר ויותר. כיום מערכות התקשורת בכל העולם תלויות בלוויינים מלאכותיים. טלפונים, רדיו וטלוויזיה כולם משתמשים בלוויינים החגים במסלול סביב כדור הארץ. אפילו פעילות חיונית כמו תשלום בכרטיס אשראי לא הייתה אפשרית בלי לוויינים, היכולים להעביר מידע זה על פני מרחקים ארוכים. כיום ישנם כ- 5,000 לוויינים מעשה ידי אדם החגים סביב כדור הארץ, אם כי כנראה פחות מאלף מאלו עדיין בשימוש. אלה שוגרו על ידי מדינות רבות ושונות, כולל ארה"ב, רוסיה, יפן, סין, צרפת, הודו, ישראל, אוסטרליה, בריטניה וסוכנות החלל האירופית. ישנם הרבה יותר לוויינים מסחריים מאלו שבבעלות ממשלות, צבאות או גופים אזרחיים. כיום כמעט 80% מהלוויינים במסלולים גיאוסינכרוניים הם מסחריים.
באדיבות NASA
שיגור לוויין הוא מבצע גדול. אך לוויינים נוספים משוגרים מדי שנה כדי לאפשר תקשורת עולמית. אמנם כבר חיפשו חלופות לטילים, כולל תותחי חלל ומעליות חלל, אך טרם הוכח כי הטכנולוגיה הזו עובדת. במקום זאת, חברות כמו Space X ו- Orbital Sciences Corp. ממשיכות לפתח רקטות. במיוחד Space X עובדת עם נאס"א לפיתוח כלי רכב חדשים להובלת אספקה לתחנת החלל הבינלאומית וממנה.
טיסות חלל אנושית, כמו טיסה באוויר, החלו כמאמץ ממשלתי, אך יתכן שזה לא יהיה המצב בעתיד. חברות בבעלות פרטית מתחילות לבדוק את האפשרות להטיס אנשים לחלל. בשנת 1996 הוצע "פרס אנסארי X" לעידוד פיתוח טיסת חלל אנושית למטרות תיירות. זה עבר על פי עקרון של מתן פרסים שדרבן את התפתחות התעופה האזרחית ב- 1920. הוצע פרס של 10 מיליון דולר, במימון תרומות של אנשים פרטיים ועסקיים, יינתן לצוות הראשון שיצליח לבנות ולשגר חללית שתוכל לשאת שלושה אנשים עד 100 ק"מ מעל כדור הארץ, לחזור בשלום ולחזור על הנסיעה כעבור שבועיים. 24 אלף איש הופיעו לקראת ההשקה הראשונה של אחד המתחרים, SpaceShipOne, מה שמעיד על ההתלהבות הציבורית לקראת הצעד הבא במסע לחלל. עם השלמתם המוצלחת של שני שגורים ב- 4 באוקטובר 2004, זכתה חברת Scaled Composites בפרס Ansari X. חברת Scaled Composites שיתפה פעולה כעת עם Virgin Galactic לפיתוח חללית מסחרית, SpaceShipTwo. מפעל לבניית ויצור חלליות נבנה במדבר מוהווה ומשקיעים שונים ביניהם שחקנים וספורטאים, כולל סטיבן הוקינג, שילמו מראש עבור טיסות בחלילית עתידנית זו.
הרעיון של "תיירות חלל" נשמע מפואר, עד שאתה נזכר כי גשושיות חלל רבות עולות פחות מסרט הוליוודי יקר. כאשר עלות שיגור של ק"ג אחד לחלל מגיעה ל- 10,000 דולר. לכן מסע תענוגות בחלל נותר במחיר סביר רק עבור אחוזים בודדים מבין העשירים ביותר באוכלוסיית כדור הארץ. תיירות חלל הוכיחה שהיא יותר מסתם חלום בשנת 2001, כאשר המיליונר דניס טיטו שילם לממשלת רוסיה עבור טיול בתחנת החלל הבינלאומית. העלות הייתה: 20 מיליון דולר לטיסה הלוך ושוב ושהייה של שבועיים בתחנת החלל (פלוס חצי שנה של אימונים אינטנסיביים, והצורך ללמוד רוסית!). עד כה היו שבעה תיירי חלל שהיו במסלול סביב כדור הארץ, והגיעו אליו באמצעות משגרים רוסיים. עד 2030 ניתן לחשוב שתיירות החלל תמריא ואלפי אנשים ישלמו עבור שהייה בחלל.
Author: Chris Impey