קונסטנטין ציולקובסקי
קונסטנטין ציולקובסקי היה מדען רוסי וסובייטי, נחשב לאבי הפיתוח התאורטי בתחום האסטרונאוטיקה הטילים וחקר החלל. יחד עם ממשיכי דרכו הגרמני הרמן אוברט והאמריקני רוברט גודרד, הוא נחשב לאחד האבות המייסדים של תחום הטילים והאסטרונאוטיקה. עבודתו השפיעה בהמשך על מהנדסי טילים סובייטיים מובילים כמו סרגיי קורולייב וולנטין גלושקו והייתה לו תרומה מכרעת להצלחתה של תוכנית החלל הסובייטית. בעקרונות אותם פיתח משתמשים עד היום בפיתוח טילים למסעות חלל.
ציולקובסקי הושפע מספרו של ז'ול ורן מהארץ לירח, חישב שהשיטה של ז'ול ורן לשימוש בתותח ענק על מנת לירות חללית אל הירח, המופיעה בספרו, תגרום לכוחות תאוצה כאלה שיהרגו את הנוסעים בחללית. בהשראת כתביו של ז'ול ורן החל ציולקובסקי מפתח תאוריה שכללה אספקטים נרחבים של המסע בחלל והנעת-דחף של רקטות חלל.
רוברט גודארד
רוברט הצ'ינגס גודארד (1882 – 1945) היה מחלוצי מדע הטילים המודרני. דרך עבודתו בתחום הייתה מהפכנית, ולעיתים קרובות לעגו לו על הרעיונות שהגה שהקדימו את זמנם. גודארד זכה להכרה מועטת במהלך חייו, אך לבסוף זכה להקרא אחד מ"אבות מדע הטילים המודרניים" הודות לעבודתו.
ב-16 במרץ 1926 שיגר גודארד את טיל הדלק הנוזלי הראשון, באוברון שבמסצ'וסטס. גודארד שאף לפתח טילים בעלי יכולת לנוע מחוץ לאטמוספירה, בסביבה שבה אין אוויר ואין חמצן. רישום האירוע ביומנו נודע בלשון הלאקונית: "הטיסה הראשונה עם רקטה שמשתמשת בהנעת דלק נוזלי בוצעה אתמול בחווה של דודה אפי". הרקטה, שכונתה "נל", הייתה בערך בגודל של זרוע אדם, עלתה לגובה של 12.5 מטרים בלבד בטיסה שארכה 2.5 שניות והסתיימה בהתרסקות בשדה, אולם היא היוותה הוכחה חשובה לכך שניתן להניע טיל בדלק נוזלי – שיטה שבה השתמשו בהמשך בטילים ארוכי טווח ובכל תוכניות החלל.
בשל ביקורת בלתי מוצדק שהופנתה אליו עבר גודארד לרוזוול שבניו מקסיקו, ושם עבד כמעט לבדו לגמרי במשך שנים. אף על פי שהביא את עבודתו במדע הטילים לידיעת הצבא האמריקני, הוא נדחה, כשהצבא כשל בהבנת היכולת הטמונה ביישום צבאי של טילים.
באופן אירוני, הייתה זו גרמניה הנאצית שהתעניינה במחקרו והבינה את הפוטנציאל הצבאי הגלום בטילים. ורנר פון בראון הסתמך על תוכניותיו של גודארד כשפיתח את טילי ה-V-2 במהלך מלחמת העולם השנייה. לפני שנת 1939, מדענים גרמנים אף עמדו בקשר עם גודארד באופן ישיר בקשר לבעיות טכניות. גודארד עמד במרכזו של מבצע ריגול של סוכנות הביון הגרמנית אבווהר. ניקולאוס ריטר כראש המבצעים האמריקנים של הסוכנות, גייס מקור שחדר למעגל סביב גודארד, והדליף תגליות לגרמנים.
הרמן יוליוס אוברט
הרמן יוליוס אוברט ( 1894 – 1989) היה פיזיקאי ומהנדס אוסטרו-הונגרי, מחלוצי תחום הנדסת האווירונאוטיקה והאסטרונאוטיקה. אוברט למד פיזיקה במינכן ובגוטינגן. עבודת הדוקטורט שלו בנושא "הרקטה אל החלל הבין-כוכבי" הוגשה ב-1923. עבודה זו נדחתה ע"י המנחה שלו כ"עבודה דמיונית". אוברט נאלץ להדפיס אותה באופן פרטי על חשבונו. אך ספר זה הצית מאוחר יותר את דמיונו של ורנר פון בראון הצעיר, מנהלה הראשון של מרכז טיסות החלל מרשל ומתכנן טיל הסטורן 5 ותוכנית החלל האמריקאית כולה.
ורנר פון בראון הצעיר
פון בראון היה מדען טילים גרמני, חבר במפלגה הנאצית וקצין באס אס, שהופקד על תוכנית ה-V-2, הטיל הבליסטי הראשון שפותח בגרמניה הנאצית. בסוף המלחמה גויס על ידי ארצות הברית והצטרף לנאס"א. הוא התקדם לדרגת מנהל ומהנדס בכיר ונטל חלק מרכזי במרוץ לחלל ובתוכנית אפולו, שהביאה לבסוף את האדם לירח.
כבר כשהיה ילד העניקה לו אימו טלסקופ, וסקרנותו לכל הקשור באסטרונומיה ובתחום החלל לא הרפתה ממנו כל חייו. בשנותיו המוקדמות בבית הספר היסודי, פון בראון לא הצטיין במיוחד במתמטיקה ובפיזיקה. כל זה השתנה כשקרא ספר מאת חלוץ הפיתוח הרקטי האוסטרו-הונגרי הרמן אוברט – 'אל החלל הפלנטרי באמצעות רקטות' .
פון בראון כתב כי "הרמן אוברט היה הראשון שכאשר חשב על האפשרות של חלליות, תפס חוקי התנועה של רקטות והציג מושגים ועיצובים מנותחים מתמטית… אני, בעצמי, חייב לו לא רק היותו מורה הדרך של חיי, אלא גם את המגע ראשון שלי עם ההיבטים התיאורטיים והמעשיים של טילים ומסע בחלל. יש לשמור מקום של כבוד בהיסטוריה של המדע והטכנולוגיה על תרומתו פורצת הדרך בתחום האסטרונאוטיקה."
פון בראון הצעיר טען מאוחר יותר כי התאהב בחלום לנסוע לחלל. הוא התחיל להשקיע בלימודי מתמטיקה, פיזיקה, כימיה ואסטרונומיה בהתלהבות. בגיל 13 גרם פון בראון לפיצוץ גדול בעת שירה עגלת צעצוע, שאליה חיבר מספר זיקוקין די-נור. העגלה עפה למרחק של כמה בלוקים ועלתה באש. פון בראון הצעיר הוחזק במעצר על ידי המשטרה, עד אשר אביו הגיע לאסוף אותו.