אולגה בלדי, דניאלה שציגליק, קטיה פולישצ'וק
השערות:
1. אנו משערות כי כאשר חלק מהשמש מתנתק ממנה ונופל הוא מתפזר בחלל ובמקום הריק מופיעים חלקים חדשים.
2. ייתכן כי כאשר ניתק מהשמש חלקיק הוא נופל במהירות אדירה ופוגע בחלל וגורם לנזק רב ואף משנה את האקולוגיה
3. אנו סבורות גם, כי החלק שנופל ,מתמוסס בדרך והופך לגז אשר נשאר בחלל.
רקע המחקר:
השמש היא ליבה של מערכת השמש שלנו. טמפרטורת פני השמש היא 6000 מעלות קלווין ואילו במרכזה מגיעה הטמפרטורה לכ-14 מיליון מעלות. החום הרב השורר במרכזה מאפשר קיום תהליכים גרעיניים שהם מקור האנרגיה שלה. קוטרה של השמש הוא 1,392,000 קילומטר והיא יכולה להכיל בקרבה כמיליון כדורי ארץ. מסתה גדולה ממסת כדור הארץ, פי 300,000 בקירוב והיא עשויה בעיקר מימן , % 74 , והליום , % 24. החלק החיצוני של פני השמש הנראה לעיננו ושממנו נפלטת קרינת השמש לחלל הוא הפוטוספירה שעוביה אינו עולה על כמה מאות קילומטרים. מעל הפוטוספירה מצויה האטמוספירה של השמש, צבעה כתום והיא מכונה כרומוספירה. מעבר לכרומוספירה מצויה שכבת מעבר שעובייה כ- 75,000 קילומטר ומעבר לה מצויה העטרה אותה אנו רואים בשעת ליקוי חמה מלא. השמש סובבת סביב צירה וזאת אנו למדים מכתמי השמש שהם תוצאה של פעילות מגנטית חזקה על פני השמש. צבעם כהה יותר מפני השמש בגלל הטמפרטורה הנמוכה שלהם יחסית לפני השמש.
באדיבות NASA
תכנון בדיקת השערות:
השערה מספר: 1
אנו צריכות לבדוק, מה קורה לחלקיקים בחלל?
ומה קורה לשמש במקום שממנו נפלו החלקיקים?
השערה מספר: 2
בכדי להוכיח את ההשערה אני אבדוק מה הנזקים שנגרמים למקום כאשר פוגע בהם חלקיק מהשמש.
השערה מספר: 3
אנו צריכות לבדוק אילו גזים ישנם בשמש והאם אותם גזים מופיעים בחלל.
בדיקת השערה מספר1 :
פלסמה – גז בעל צפיפות נמוכה שבו האטומים הבודדים מיוננים (ולכן טעונים חשמלית), למרות שסך כל היונים החיוביים והשליליים שווים ובכך נשמרת הנייטרליות החשמלית.
איזון מגנטי- מגנטוספירה, תחום בחלל בו השדה המגנטי של גוף (כמו פלנטה או כוכב) שולט בלחץ הקרינה של רוח הכוכב שאליו הוא חשוף.
חקרנו ומצאנו שחלקיקי הפלסמה מתפזרים בחלל ונעים במהירות עצומה בחלל בסביבת מערכת השמש ומשבשים את האיזון המגנטי שלה. במקום שנפל החלקיק על פני השמש לא קורה דבר כי החלקיקים מאוד קטנים לעומתה והם לא משמעותיים בשביל השמש (במקום הריק לא גדלים חלקיקים חדשים).
לכן ההשערה נכונה חלקית.
חלקיקים מהשמש אכן מתפזרים בחלל אך במקומם לא גדלים חלקים חדשים.
בדיקת השערה מספר2 :
רוח השמש – המהירות הממוצעת של רוח השמש: מ-300 קילומטרים בשנה ועד 1000 קילומטרים בשניה.
קרינה קוסמית – זרם חלקיקים טעונים עם אנרגיה גבוהה שנזרקים בזמן התפרצות השמש.
מהירות חלקיקים יכולה להגיעה עד ליותר מ-1000 קמ' בשנייה. חלקיקים כאלה יכולים להגיע לכדור-הארץ תוך עשרות דקות.
"סופות" על פני השמש, או התפרצויות סולריות, משחררות כמויות גדולות של קרינה שיכולות לגרום להפרעה למערכות לוויינים בחלל ולמערכות תקשורת, ניווט ואספקת כוח חשמלי על פני כדור הארץ.
כאשר חלקיק מהשמש פוגע בכדור הארץ הוא גורם נזק רב לסביבה הסביבה מחולקת ל-2 חלקים: מערכת השמש וכוכבים מחוץ לה.
הנזק שנגרם מתחלק אף הוא לשתי קבוצות: ברוח השמש וקרינה קוסמית. רוח השמש גורמת לנזקים דרך השדה המגנטי בכדור הארץ כגון: נזקים בצינורות הנפט וכמו כן בעיות במערכת החשמל. ואילו הקרינה גורמת (דרך הרדיאציה) לשיבוש במערכות הלוויינים, במטוסים ומזיקה לבריאותם של בני האדם.
החלקיקים אינם יכולים לפגוע בכוכבים מכיוון שהם רחוקים מדי ורק חלקיק קטן מאוד מגיע אחת לשנה לאחד הכוכבים אך אין חלקיק קטן פעם בשנה יוכל להזיק איך שהוא לכוכבים.
המידע הזה הופך את ההשערה שלנו לאמיתית בחלקה אכן החלקיקים שמתפרצים מהשמש גורמים לנזק רב במקום, אך הצד הלא נכון של ההשערה הוא שהחלקיקים אינם פוגעים בכוכבים אחרים כי הם מאוד רחוקים וחלקיק אחד לא יכול לשנות אקולוגיה של כוכב שלם.
בדיקת השערה מספר 3 :
כאשר נופלים חלקיקים מהשמש הם מתפזרים בחלל ועם הזמן הופכים לגז אנו סבורות כי מכיוון שהשמש מורכבת בעיקר ממימן והליום במצב צבירה של פלסמה החלקיקים אשר הפכו לגז, גם כן מורכבים מהליום ומימן כך שנוצר המצב שבשמש ובחלל יש את אותם הגזים (מימן והליום) , מה שהופך את ההשערה לנכונה: החלקיקים אכן עפים לחלל ועוברים למצב צבירה של גז.
ביבליאוגרפיה
1. https://www.yarden.ac.il/bloss/apod/ap000608.htm
2. https://antwrp.gsfc.nasa.gov/cgi-bin/apod/apod_search?SOHO+prominence
3. https://www.yarden.ac.il/bloss/astrotour/sun/card.htm