אין מדע בלי ראיות. משמעות הדבר היא שכאשר מדען מעלה טענה, הוא חייב לגבות את הטענה בנתונים תצפיתיים או אמפיריים. תצפיות או נתונים אלה יכולים להיבדק על ידי מדענים אחרים (או ע"י כל אדם אחר שמתעניין). שיטה זו שונה משיטות קדם-מדעיות ללמוד הטבע, בהן הקביעה הייתה עשויה להתבסס על מיסטיקה, סמכות מוסרית, אידיאולוגיה פוליטית, או הטענה הישנה "כולם יודעים ש…." לדוגמא, במשך מאות שנים "כולם ידעו" שאבנים לא יכולות ליפול מהשמיים. שמועות שאבנים נפלו מהשמיים בוטלו כאמונה תפלה. אך בשנת 1803, קילוח מטאוריטים פגע בעיר בצרפת. פיזיקאי צרפתי בשם ז'אן בטיסט ביו (Jean Baptiste Biot) ביקר בעיר, שמע עדויות רבות על נפילת אבנים, ואסף דגימות של אבנים אלה, שהיו שונות בתכלית מסלעים יבשתיים ידועים. הראיות המשכנעות שאסף ביו עזרו לשכנע ספקנים כי אבנים אכן נופלות מהחלל. כיום אנו קוראים להם מטאוריטים.
באדיבות NASA
מה ביחס לסיפור העב"מים? הרעיון של גופים מעופפים בלתי מזוהים השייכים לישויות מחוץ לכדור הארץ מחלחל לתרבות הפופולרית. האם חלליות זרות מגיעות לביקור בכדור הארץ? זוהי השערה לגיטימית, אבל איך ניתן לבדוק אותה? קשה לחקור עב"מים בדרך מדעית מפני שקיימו ראיות פיזיות מועטות כל כך. אף אחד לא גילה שברי חומר זר שניתן לבדוק במעבדות. "תמונות עב"מ" רבות התגלו כזיופים; אחרות מציגות במקום עב"מים תופעות טבע הניתנות לזיהוי. נכון הדבר שהעדר הראיות אינו שקול לעדויות הפוסלות קיום עב"מים. עם זאת, לא ניתן לעשות מדע אמיתי מבלי ראיות מוחשיות. אנשים יכולים להציע שתצפיות רבות של עב"מים למעשה מאששות הופעת חלליות זרות, אבל הדיווחים לא אמינים וללא ראיות טובות יותר קשה לתמוך בהשערה זו. מדענים אינם מתעלמים מנושא העב"מים משום שהם מאמינים שחלליות של חייזרים הן בלתי אפשריות (אם כי רבים חושבים שהדבר מאוד בלתי-סביר), אלא משום שיש מעט או שאין כלל ראיות פיזיות התומכות בקיומם.
ראיות חייבת להיות זמינות לבחינה קפדנית ואישוש מהיבטים רבים. המדע הוא מפעל חברתי וציבורי, גישה פתוחה לנתונים הוא מרכיב חיוני בהבנת הדרך שבה אנו לומדים על העולם (בניגוד לדרך בה מתנהל עולם מסחר, שבו חלק מהמידע נשמר בקפדנות תחת מעטה סודיות). משמעות הדבר שראיות צריך לפרסם כדי שמדענים אחרים יכולים להעריך אותן. כיום סוכנויות מימון פדרליות בארצות הברית ובאירופה עומדות על כך שהנתונים המדעיים שנאספו במימונן חייבים להיות זמינים לציבור. נתונים גרועים או ראיות דלות לא יעמדו במבחן הזמן, אם הן מתייחסות להתפתחות מדעית חשובה, מדענים אחרים ינסו לשכפל את הניסוי. חזרה על הניסוי שביצעת הוא טוב; אך אם יש מדען אחר המוכן לחזור על הניסוי שלך המצב אפילו טוב יותר. זוהי הדרך שבה התגלו מקרים נדירים של הונאה או ייצור נתונים כוזבים. התקדמות במדע היא לא מצעד חלק ויציב. קיימות התחלות כושלות או תקיעה במבוי סתום או ניסויים שלא ניתן לשכפל.
איזה סוג של ראיות שאנו בוחנים באסטרונומיה? קיימות מעט מאוד ראיות ישירות. אסטרונאוטים חזרו עם כמה מאות קילוגרמים של סלעי ירח, מדי פעם גוף ממערכת השמש החיצונית נופל לכדור הארץ כמטאוריט. לעיתים היינו ברי מזל בעת שהתגלו כמה עשרות שברי סלע של מאדים! חלליות צפו בכל כוכבי הלכת הגדולים במערכת השמש. עם זאת, ידע נרחב נצבר על היקום באמצעות טלסקופים שכוונו אל שמים אספו קרינה שאותה ניתן לפרש. בעוד שרבים מטלסקופים אלה נועדו לאסוף ולזהות אור בתחום הנראה, בעשורים האחרונים אסטרונומים פיתחו טכנולוגיות לקליטת קרינה בתחום הבלתי נראה.
באדיבות NASA
המדע תלוי ברעיון שאנחנו יכולים להרחיב את קליטת המידע באמצעות מכשור מעבר למידע הנקלט באמצעות החושים שלנו. לדוגמא, פיזיקאים צריכים להתמודד מדי יום עם שדות חשמליים ומגנטיים וחלקיקים תת-אטומיים, אף אחד מאלה אינו נקלט בחמשת החושים שלנו. אסטרונומים צריכים לזהות באופן שגרתי סוגים רבים של קרינה מעצמים שמימיים, לרבות גלי רדיו, קרני רנטגן וקרני גמא. סוגי קרינה אלה הם בלתי נראים אך ניתן להמירם למפה של עוצמת קרינה, כדי שנוכל "לראות" את הגופים השמימיים שמהם נאספה הקרינה. טלסקופים משמשים לאיסוף אור ממקורות שעוצמתם קטנה פי מיליארדי פעמים מהעוצמה שעין האנושית יכולה לראות. כל המידע הזה הוא הבסיס הראייתי עליו נשענת האסטרונומיה.
Author: Chris Impey